תורה – מסיני

הקדמה:

קִבַּלְתִּי מַתָּנָה נִפְלָאָה מִדּוֹדִי הָאֲהוּבִים, אֲנִי חַיָיב לְסַפֵּר עַל כָּךְ לַחֲבֵרִים,

מָה הֲכִי חָשׁוּב שֶּׁאֲסַפֵּר לָהֶם?

בְּאֵיזֶה צֶבַע הָיְתָה הָעֲטִיפָה, אוֹ מַה לָבַשׁ הַשָּׁלִיחַ שֶּׁהֵבִיא אֶת הַחֲבִילָה.

בְּאֵיזֶה חֲנוֹת אֶת הַמַּתָּנָה קָנוּ, אוֹ בִּכְלָל כַּמָּה כָּל הָאַחִים שֶׁלִּי וְהָאֲחָיוֹת שֶׁלִּי הִתְפַּעֲלוּ.

אֲבָל, בְּעֶצֶם כָּל אֵלּוּ פְּרָטִים לֹא כָּל כָּךְ חֲשׁוּבִים, וְלֹא יְעַנְיֵנוּ אֶת הַחֲבֵרִים,

אֲסַפֵּר לָהֶם עַל מַה שֶׁחָשׁוּב בֶּאֱמֶת,

מַהִי הַמַּתָּנָה וְכַמָּה נֶהֶנֵּתִּי לְקַבְּלָהּ,

כַּמָּה הַדּוֹדִים אוֹתִי אוֹהֲבִים וְלִכְבוֹד מַה הֵם קָנוּ לִי אוֹתָהּ.

כִּי אֲנַחְנוּ תָּמִיד מַזְכִּירִים, רַק אֶת הַפְּרָטִים הַחֲשׁוּבִים.