פרק ד' משנה ב' יום אחד היה כבר ערב וקראתי ספר במיטה. פתאום אבא קרא לי לבוא למעריב, אבל לא היה לי כח, רציתי להמשיך לקרוא ספר במיטה. אבל התגברתי והלכתי למעריב וקיימתי "הוי רץ למצווה קלה כבחמורה".
פרק ו' משנה ו' אמירת דבר בשם אומרו אינה רק סגולה לגאולה, אלא היא חיוב גמור שהובא להלכה: "כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו". ומקורו במאמר רז"ל: "כל שאינו אומר דבר בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזול דל כי דל הוא". ויש לשאול, הרי מצינו כמה מאמרי רז"ל שלא נאמרו בשם אומרם, כמודגש במיוחד אצל רבי אליעזר הגדול, שאף ש"לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם", מכל מקום יש מאמרים רבים שלו שלא הזכיר בהם שם רבו. לכאורה, יש לומר שלא הוצרך לומר דבריו בשם אומרם, כי הכול יודעים שכלדבריו הם של רבו. אך מאידך דוחק
פרק ד' משנה י' "יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים מכל חיי העולם הבא" נשאלת השאלה: למה השכר הוא יותר קטן מהדבר שעליו מקבלים את השכר? היה צריך להיות הפוך – השכר (חיי עולם הבא) צריכים להיות יותר גדולים מהדבר שעליו מקבלים את השכר (המצוות). אבל שאלה זאת היא יכולה להיות רק כשחושבים שהעולם נברא בשביל האדם – שהאדם יהנה מכל תענוגות העולם הזה. אבל לפי דברי הגמרא "אני נבראתי לשמש את קוני" – תכלית האדם לקיים את מצוותיו של הקב"ה. אז נמצא שמטרת המצווה היא לא כדי לקבל שכר, אלא כדי לעשות את רצונו של הקב"ה. ועל מה השכר?
פרק ד' משנה י' והוי שפל רוח בפני כל אדםכדי להרגיש שאתה שפל יש שני דרכים:דרך אחת היא: עליו להבין שכדי להגיע לשלימות הוא צריך לקבל מהשני. כלומר: גם אם הוא בדרגה יותר גבוהה מחברו הוא עדיין תלוי בחברו כי עם ישראל הם "קומה אחת שלימה" – גוף אחד שכל איבר תלוי בשני. דרך שניה: כשהוא מתבונן בעברות שהוא חוטא ב"סור מרע" או ב"ועשה טוב", הוא רואה שהוא שפל יותר מהרשע, כי לרשע יש נסיונות יותר גדולים משלו אז ככה כשהוא משווה בין הנסיונות שלו לנסיונות של הרשע הוא מגיע לשפלות.ההבדל בין שני הדרכים: הדרך הראשונה הוא מגיע לשפלות בין
פרק א' משנה ט"ז "ואל תרבה לעשר אומדות" משנה – כחול שחור- פירוש "ואל תרבה לעשר אומדות" – אמירה זו באה בהמשך ל"עשה לך רב והסתלק מן הספק" . האדם יכול לחשוב שאם יש לו ספקות הוא פשוט יחמיר על עצמו , אז ממשיכה המשנה ואומרת שלהחמיר על עצמך זה לא טוב ולכן גם פה צריך למנות רב.
פרק א' משנה ט"ז "עשה לך רב והסתלק מן הספק" כחול – משנה שחור- פירוש "עשה לך רב והסתלק מן הספק" – האדם צריך למנות לעצמו רב, איתו הוא צריך להתייעץ. לכאורה, האדם יכול לחשוב שהוא יכול לפסוק בעצמו. על כך אומרת המשנה "אל תאמין בעצמך עד יום מותך"- הוא אף פעם לא צריך לפסוק בעצמו ולכן הוא צריך למנות לעצמו רב.
פרק ד' משנה ט' "המקיים את התורה מעוני… המבטל את התורה מעושר" המקיים את התורה מעוני – לומד תורה כשהוא עני, למרות שהוא רעב, ו צריך אוכל, מתבטל ממלאכתו כדי ללמוד תורה. המבטל את התורה מעושר – יש לעשיר הרבה כסף, והוא כל הזמן עסוק, אין לו זמן לעסוק בתורה.
פרק א' משנה ו' "והוי דן את כל אדם לכף זכות" כחול – משנה שחור- פירוש "והוי דן את כל אדם לכף זכות" – מתי שמישהו עושה משהו לא טוב יש שתי אפשרויןת: 1) אפשר לחשוב שהוא ממש רשע ואסור לו לעשות את זה. 2) אפשר לדון אותו לכף זכות. שזה אומר לחשוב על סיבה מוצדקת למה הוא עשה את זה- זה מה שצריך לעשות.
פרק ג' משנה ד' רבי חנינא בן חכינאי אומר: הנעור בלילה, מי שנשאר ער בלילות, והמהלך בדרך יחידי, ההולך לבדו בדרכים, ומפנה לבו לבטלה, ומתעסק בדברים בטלים שאינם חשובים , במקום לעסוק בדברי תורה, הרי זה מתחיב בנפשו, הוא חושף את עצמו לדברים לא טובים שעלולים לפגוע בו, מאחר שלימוד התורה הוא השומר על האדם מפני המזיקים.
פרק ה' משנה י' שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְָך שֶׁלְָּך, זוֹ מִּדָּה בֵינוֹנִּית. וְיֵש אוֹמְרִּים, זוֹ מִּדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלְָּך וְשֶׁלְָך שֶׁלִּי,:עַּ ם הָּארֶׁץ. שׁלִּי שֶׁלך וְשֶׁלְָך שֶׁלְָּך, חָּסִּיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְָך שֶׁלִּי, רָּשָּעפירוש:שלי שלי ושלך שלך: כל אחד עם שלו בלי שום החלפות. זה נקרא מידת הבינוניויש אומרים שזה מדת סדום .שלי שלך ושלך שלי: שעושים החלפות, אני לוקח את שלך ואתה לוקח את שלי. זהמידת עם הארץ.שלי שלך ושלך שלך: אני נותן לך את שלי ומה שיש לך תשאיר זה – שלך. זהנקרא מידת חסיד.שלי שלי ושלך שלי: אתה נותן לי את שלך ומה שיש לי נשאר שלי. שזה בכללנקרא
פרק ה' משנה כ"ב הוא היה אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלושים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמישים לעצה, בן שישים לזקנה, בן שבעים לשבע, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם. "הוא היה אומר:"מי היה אומר?שמואל הקטן. "בן חמש שנים למקרא"-ללמוד תורה, אבל מתחילים בגיל שלוש? מצאו מדרש (ויקרא יט, כג): וכי תבואו אל הארץ ונטעתם לעץ… וערלתם ערלתו את פריו, שלוש שנים לא יאכל" עץ-ילד, שלוש שנים ערלה-שלוש שנים ראשונות, שנה רביעית
פרק ג' משנה ד' הנעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, ומפנה לבו לבטלה. פירוש: יהודי שהולך לבד, וחושב דברים מוגזמים. הרי זה מתחייב בנפשו- פירוש: הרי בלילה, זה זמן למזיקים. יהודי שהולך לבד נמצא בסכנה מהשודדים וכו'. ואם הוא מדבר דברי-תורה, אז זה שומר ומגן עליו.
פרק ג' משנה ז' רבי אלעזר- איש שהתגורר בעיר ברתותא אמר: כאשר אתה עובד את הקדוש ברוך הוא, תן לו משלו, תן לו ממה שקיבלת ממנו. לדוגמא, השתמש בכסף לקיום מצווה או כדי להעניק ממון בהרחבה. שאתה ושלך שלו, אתה עצמך, וכל מה שברשותך, חייבים באמת לקדוש ברוך הוא. וכן בדוד הוא אומר, וכן אומר דוד המלך: כי מידך הכל ומידך נתנו לך, הכל מגיע מהקדוש ברוך הוא, וכל מה שאנו נותנים לו למעשה ניתן לנו מידיו. רבי יעקוב אומר: אדם המהלך בדרך ושונה, ועוסק בלימוד תורה, והפסיק ממשנתו –מלימודו, אפילו בשביל לשבח את העולם שברא בקדוש ברוך הוא ואומר:
פרק ד' משנה ב' ששכר מצווה מצווה, בדברי המשנה האלו מסבירה המשנה יסוד בשכר המצוה: שום דבר לא יוכל להיות שכר על מצוה כי על מצוה אמרו חז"ל: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". אם כן מה יכול להיות שכר על מצוה שעושה כל ימי חייו, וגם מצוה זה נות לה' נחת רוח! מה יכול להיות שכר על מצוה?! ההסבר זה מה שאומרת המשנה: "שכר מצוה מצוה", ששכר המצוה זה המצוה עצמה. "מצוה" מלשון "צוותא וחיבור", דהיינו שהעושה את המצוה מתחבר עם הקב"ה. אז התוצאה של עשיית מצוה זה לעשות עוד הרבה מצוות
פרק ג' משנה ח' "כל השוכח דבר אחד ממשנתו , מעלה עליו הכתוב כאלו מתחיב בנפשו" משנה – כחול פירוש- שחור "כל השוכח דבר אחד ממשנתו , מעלה עליו הכתוב כאלו מתחיב בנפשו" – איך זה יכול להיות שאם שכחת תורה אז העונש הוא מוות? תשובה: על התורה אומרים: "כי הם חיינו ואורך ימינו"- כלומר, שהתורה זה כל החיים שלנו, אז אם כך יוצא שאם שוכחים תורה ,אז לא חיים. לכן כך אומרת המשנה.
פרק ד' משנה ו' על המשנה "רבי יוסי אומר: כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות…" שואל הרבי: דבר ראשון, הרי הנשמה היא העיקר ולכן צריך להיות "נשמתו מכובדת על הבריות"? ודבר שני,"בריות" זה הרי הדרגה של מי שהמעלה היחידה שלו היא שהוא נברא ע"י הקב"ה וזה בכלל לא מעלה להיות מכובד ע"י אנשים כאלה…? וההסבר לכך הוא: לעיתים בגלות עלינו לבחור בין פרנסה ראויה לבין הידור בתומ"צ ועל כך אומרת לנו המשנה שאפילו ה"בריות"-הנחותים ביותר,לא זו בלבד שלא יפריעו לנו לא בפרנסה ולא בקיום תומ"צ , אלא אפילו יעזרו לנו ויכבדו אותנו!וכך גם רואים בפועל, שכשיהודי עומד על
פרק א' משנה ג' כחול – משנה שחור – פירוש אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת שלא לקבל פרס; ויהי מורא שמיים עליכם – פה כתוב שצריך לעבוד ולא לקבל פרס אבל יש מצבים שבהם כן מקבלים פרס, לדוגמה: כיבוד הורים "כבד את אביך ואת אימך – למען יאריכון ימיך". אלה שכתוב "אל תהיו כעבדים וכו' " פה מדובר על עבדים הם לא מקבלים פרס.
פרק ו' משנה ד' כחול – משנה שחור – פירוש ועל הארץ תישן – אדמו"ר הזקן אומר שאדם צריך להיות שפל כמו אדמה. הוא לא מנסה להגיד שאדם לא צריך להיות במדרגות גבוהות, אלא הוא מנסה להסביר שמתי שאדם מרגיש שהוא למטה, הוא לא מפחד ליפול וכך זה יעזור לו להמשיך.
פרק ג' משנה ט"ז "החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת" החנות פתוחה- ואנשים נכנסים לשם, ולוקחים בהקפה. והחנוני מקיף- ומאמין לכל הבא ליטול. כך האנשים חוטאים כל הזמן וה' מחכה להם עד בוא עיתם. והפנקס פתוח- לכתוב בפנקס את כל ההקפות כדי שלא ישכח. והיד כותבת- שלא תאמר שאפילו שהפנקס פתוח, החנוני לא כותב, הוא טרוד מאוד, לכן אמר והיד כותבת.
פרק ג' משנה י"ד חביב אדם שנברא בצלם… חביבין ישראל שנקראו בנים למקום… חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה יש לפרש את שלושת שלבים אלו במשנה כלפי עם ישראל:חביב אדם שנברא בצלם – עם ישראל נקרא כך לפני שנהיו עם.חביבין ישראל שנקראו בנים למקום – עם ישראל כשהוא יצא ממצרים, אז ה' אמר אליהם: "בני בכורי ישראל".חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה – עם ישראל ממתן תורה. כך גם בעבודת היהודי יש שלושה שלבים:א. כשהוא מתעורר עווד לפני שהוא קם הוא רק "אדם" והוא חביב רק בגלל שהוא "נברא בצלם".ב. כשהוא מתפלל הוא מגיע לדרגה של "חביבין ישראל שנקראו בנים
פרק א' משנה ו' כחול – משנה שחור – פירוש עשה לך רב, וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות- יש פה 3 הוראות כנגד 3 מדרגות בעם ישראל: " עשה לך רב" – זה אדם בדרגה הנעלית ואתם צריך למנותו ל "רב" כדי לקיים את הוראותיו. "וקנה לך חבר" – זה אדם שברמה שלך ואיתו אתה צריך ללמוד. "והוי דן את כל האדם לכף זכות"- זה אדם שנמוך ממך ברמה ואתה צריך לדון אותו לכף זכות.
פרק ג' משנה ה' למדתי את המשנה: כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. והתחלתי לחשוב איך אני אוכל לקיים מה שכתוב במשנה? חשבתי וחשבתי והחלטתי אשתדל ללמוד תורה בחיות ובשמחה ולשנן תניא ומשניות בע"פ כמה שיותר. וגם לעשות הרבה מצוות, וכך ה' יקח מאיתנו את עול מלכות והצרות של הגלות אז אני אמשיך להשתדל בכל כוחי ולקרב הגאולה!
פרק ו' משנה ב' כחול – משנה שחור – פירוש בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב – למה אנחנו לא שומעים אותה? תשובה: את הבת קול שומע החלק של הנשמה שנמצא בשמים והוא מעביר את מה ששמה למטה אלינו.
פרק א' משנה ב' כחול – משנה שחור- פירוש שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, – עבודה זה הקרבת הקורבנות (בימינו תפילה) ועל גמילות חסדים – פירוש המודגש: שלושת דברים שהעולם עומד עליהם הם כנגד שלושת האבות: "גמילות חסדים" – כנגד אברהם אבינו שהיה גומל-חסדים, כמו שכתוב: "ויטע אשל בבאר שבע" רז"ל אומרים ש"אשל" ראשי תיבות אכילה, שתיה, לינה שהיה מספק לעוברי אורח. "עבודה" – עבודת התפילה, שהיא בזמן בית המקדש היתה הקרבת הקרבנות, כנגד יצחק אבינו שהיה "עולה תמימה". "תורה" – כנגד יעקב אבינו , "ויקם עדות
פרק ב' משנה ב' על המשפט "וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה", אומר רבי לוי יצחק מברדיטשוב בשם הבעש"ט:"כל תורה שאין עמה מלאכה" ,מלאכה – אהבת ישראל כלומר: שבלי אהבת ישראל התורה שלמדת – "סופה בטלה" – אינה מתקיימת קיום אמיתי.והרבי הריי"צ סיפר: שהדברים האלו השפיעו מאוד על רבי לוי יצחק מברדיטשוב עד שכל ימיו התעסק בענין אהבת ישראל.
פרק ב' משנה א' נאמר במשנה: רבי אומר, איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם. נשאלת מיד השאלה: הייתכן? וכי אדם חופשי לבחור את דרכו?! הרי התורה מראה לו את דרכו, היא הקובעת הרי! ולאדם יש דרך אחת ויחידה להלך בה, אז איך זה ייתכן? אלא, שההבנה כאן צריכה להיות שונה לגמרי. אמנם, האדם צריך לקיים את כל המצוות קלה כבחמורה, ולהלך בדרך התורה, בין אם הוא חפץ בכך בין אם לא. אך, הקיום השלם והנכון של התורה ומצוות, היא מתוך "בחירה" של האדם עצמו, ומלווה בחשק, במרץ בכוח ובחיות ותענוג. הוא לא רק מקיים את מה שהוא מחוייב, ומלית
פרק ג' משנה ב' על המשנה "שניים שיושבין… שכינה שרויה ביניהם" הרבי שואל שאלה :לכאורה, הרי זה שני קצוות מנוגדים כי כתוב "מושב לצים". איך זה יכול להיות שאם לא אומרים דברי תורה ישר נהיים לצים? יש לומר שהתנא רוצה להראות לנו נקודה חשובה: שבין דרך הישר לבין הדרך הלא ישרה אין אמצע, ישר באה הדרך הלא ישרה. וכך זה גם בתחילת המשנה: " אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו", כשאין "מוראה של מלכות" ישר נהיה "איש את רעהו חיים בלעו". אין מצב ביניים, אין אמצע, ישר מתדרדרים למדרגה נמוכה. בדומה לזה אמר הבעש"ט על הפסוק "פן
פרק ג' משנה ג' על המשנה "רבי שמעון אומר: שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה…" שואל הרבי: הרי נאמר ש"אין משיחין בשעת הסעודה שמא יקדים קנה לוושט ויבוא לידי סכנה", אז איך אפשר להגיד דברי תורה בסעודה?מסופר בגמרא מסכת תענית על רב נחמן ורב יצחק שישבו יחדיו לסעודה. אמר רב נחמן לרב יצחק לומר דברי תורה. ענה לו רב יצחק: "הרי אמר רבי יוחנן אין משיחין בשעת הסעודה שמא יקדים קנה לוושט ויבוא לידי סכנה".שואל על כך הרבי 2 שאלות:1. וכי רב נחמן לא ידע את הכלל שאין משיחין בשעת הסעודה?!2. אם רב יצחק בכל זאת
פרק ב' משנה א' פרק ב', משנה א' "והוי מחשב הפסד מצווה ושכר עברה". והוי מחשב הפסד מצווה – מה שאתה מפסיד בגלל שהתעסקת במצווה, למשל – כסף, סחורה… וכדומה. זה כנגד מה שיעלה לך בעולם הזה, או בעולם הבא, שיהיה יותר מאותו הפסד (ההפסד שהפסדת עם הכסף והסחורה). ושכר עברה – הנאה שאתה בעצם נהנה מהעברה, כנגד הפסד שעתיד לבוא לך מהעברה. סוף
פרק ב' משנה ח' על המשנה "רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי…" שואל הרבי: הרי נאמר בגמרא על תלמידיו של הלל:"גדול שבכולן-יונתן בן עוזיאל; קטן שבכולם-רבן יוחנן בן זכאי" ולכאורה היה מתאים להביא במשנה את דבריו של יונתן בן עוזיאל-הגדול שבהם, שמסופר עליו שבשעת תלמודו היה כל עוף שפרח מעליו-נשרף מכיוון שלימודו היה כמו בשעת מתן תורה שנתנה באש. מדוע אם כך הובאו במשנה דווקא דבריו של רבן יוחנן בן זכאי-הקטן שבהם?על כך מסביר הרבי שמסכת אבות תפקידה העברת התורה לאחרים: "משה קיבל תורה מסיני…" ומסופר על רבן יוחנן בן זכאי ש"40 שנה לימד"-היה כל כולו עסוק במסירת התורה